פסק-דין בתיק ע"א 002188/03

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ד"ר קובי ורדי) מיום 09/04/03 בה"פ 175902/02, אשר קיבל את התובענה, והצהיר כי גלוריה פרץ (להלן: " משיבה 1") זכאית לסך של 150,912 ש"ח מתוך הכספים שמוחזקים בנאמנות ע"י עו"ד אסיף מרדכי (להלן: " משיב 5") ככונס נכסים מטעם בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: " המערער" או " בנק המזרחי").

2.         הרקע

(א)        המשיבה 1 נישאה לשמעון פרץ (להלן: " משיב 2") בשנת 1987. ביום 20/05/90 רכשו השניים מחברת שיכון עובדים (להלן: " החברה המשכנת") דירה המצויה בבת ים (להלן: " הדירה"). לשם רכישת הדירה, קיבלו בני הזוג ביום 06/07/90 הלוואה בסך של 110,000 ש"ח מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: " משיב 3" או " בנק לאומי") בעקבות הסכם הלוואה מיום 25/06/90.

הואיל ובמועד העמדת ההלוואה לא ניתן היה לרשום משכנתא לטובת בנק לאומי, עקב העובדה שהמקרקעין טרם עברו הליכי הסדר, המציאו המשיבים 1-2 כתב התחייבות של החברה המשכנת לרשום את המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין (שנחתם ביום 26/06/90).

(ב)        ביום 05/06/96 נרשם הבנין, בו מצויה הדירה, כבית משותף בבעלות החברה המשכנת. באותו מעמד נרשמה גם הערת אזהרה לטובת המשיבים 1 -2. מסיבות לא ברורות לא נרשמה באותו מעמד הערת אזהרה על סמך ההתחייבות לרישום משכנתא (למרות ששטרי המשכנתא נחתמו כבר ביום 11/12/95). כמו כן, לא נרשם משכון  אצל רשם המשכונות עד ליום 22/07/98.

(ג)         בינואר 97' הפסיק המשיב 2 את תשלום החזרי ההלוואה בעבור הדירה.

(ד)        ביום 17/09/95 פתח המשיב 2 חשבון בבנק המזרחי ע"ש חברה שבשליטתו, סוובקס בע"מ (שלימים נקראה רם פרטס סוובקס (1991) בע"מ, ותכונה להלן: " החברה"), והתחייב לערוב לחובותיה בערבות בלתי מוגבלת. בהמשך, נוכח חוב בסך 192,150 ש"ח שנוצר בחשבון, הגיש בנק המזרחי ביום 02/11/97 תביעה נגד החברה ונגד המשיב 2 עצמו. במסגרת התביעה, הטיל בנק המזרחי עיקול זמני על זכויות המשיב 2 בדירה. העיקול נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 12/11/97.

(ה)        בית משפט השלום בתל אביב, בת"א 93970/97, קיבל את התביעה האמורה ביום 16/12/97 וחייב את הנתבעים הנ"ל להשיב לבנק המזרחי את סכום החוב בתוספת ריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

(ו)         בתאריך 02/06/98, נוכח פסק הדין האמור שבמסגרתו אושר העיקול, מינה ראש ההוצל"פ בתל אביב את המשיב 5 ככונס נכסים על זכויות המשיב 1 בדירה מטעם בנק המזרחי.  

 (ז)        בתאריך 27/08/98 פתח בנק לאומי תיק הוצל"פ בכפר סבא לשם מימוש המשכון שנרשם ברשם המשכונות, כאמור לעיל, ביום 22/07/98. בתאריך 19/01/99 מינה ראש ההוצל"פ בכפר סבא את עו"ד לימור ישראלה (להלן: " משיבה 4") ככונסת נכסים על זכויות המשיבים 1-2 בדירה מטעם בנק לאומי.

(ח)        בתחילה, נוכח המחלוקת שנתגלעה בשאלה האם יש ליתן עדיפות לעיקול או למשכון, החליט ראש ההוצל"פ לעכב את הליכי ההוצאה לפועל בתיק המימוש של בנק לאומי בשל היעדר סמכות. בהמשך, משהגיעו בנק המזרחי ובנק לאומי להסדר ביניהם באשר לחלוקת הכספים שיתקבלו ממכירת הדירה (להלן: " ההסדר"), הוא אישר מכר הדירה (שנמכרה תמורת 148,000 $ שהועברו בנאמנות למשיב 5). התמורה חולקה בהתאם להסדר כדלקמן: חלקה של המשיבה 1, היינו- 301,824 ש"ח,  הועבר במלואו לבנק לאומי וחלקו של המשיב 2 בסך 301,824 ש"ח הועבר במלואו לבנק המזרחי בתאריך 09/06/02.

(ט)        המשיבה 1 טענה כי בכך נטלו המערער והמשיבים 3-5 שלא כדין את חלקה בתמורה שנתקבלה ממכירת זכויותיה בדירה וכפו עליה את תשלום חובותיו של משיב 2, שלא היה לה כל חלק בהם. המשיבה 1 גרסה כי לבנק לאומי יש עדיפות על בנק המזרחי, משום שזכות מן היושר גוברת על עיקול, ולכן יש לחסר את כספי המשכנתא, בהם היא חייבת יחד עם משיב 2, מתמורת הדירה, ולהעבירם לבנק לאומי ומהיתרה זכאי בנק המזרחי - המעקל - למחצית (לה זכאי המשיב  2) בלבד. קרי, המשיבה 2 טענה כי היא זכאית לסך של 150,912 ש"ח המהווה מחצית מהסכום ששולם לבנק המזרחי.

(י)         בנק המזרחי והמשיב 5 טענו כי העיקול הרשום לטובת בנק המזרחי קדם למשכון שנרשם לטובת בנק לאומי ולכן גובר עליו מכוח סעיף 4(3) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק המשכון"). משמע, הכספים שהועברו לבנק המזרחי בגין מכירת הדירה שייכים לו ולא למשיבה 1.

עוד טענו, כי אין מקום לבקשה לסעד הצהרתי מקום שמדובר בסעד כספי.

(יא)       בנק לאומי והמשיבה 4 טענו כי המשיבים 1-2 והחברה המשכנת לא עמדו בהתחייבותם לרשום את השעבוד לטובת בנק לאומי במעמד רישום הזכויות בדירה ע"ש המבקשים 1-2 בלשכת רישום המקרקעין. עוד טענו, כי יש לדחות את התובענה ולו רק בשל היותה נגועה בחוסר תום לב ובשיהוי.

3.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית המשפט דחה את הטענה  שעניינה אי התאמת הסעד ההצהרתי המבוקש. נקבע כי מהות התובענה הינה הצהרה לגבי תחרות בין זכויות, כאשר הסעד האופרטיבי לגבי הכספים מתבקש מהסעד ההצהרתי, נלווה אליו ומשלים אותו. בנק לאומי ובנק המזרחי עצמם, הסכימו בהסדר שגובש ביניהם כי אם תישאר מחלוקת ביניהם  בשאלת הקדימות, תוגש לבית המשפט המתאים המרצת פתיחה במסגרתה יוכרע האם יש עדיפות למשכון או לעיקול. דא עקא, שאלה מצאו פתרון שלא הצריך מבחינתם הכרעה, וכך נוצר מצב דברים בו דווקא המשיבה 1, שאינה צד להסכם זה, היא זו שמבקשת מבית המשפט להכריע בתחרות הזכויות בין הבנקים, שכן להכרעה זו ישנה השלכה לגבי חלקה בכספים.

(ב)        בית המשפט קבע כי יש לקבל את התובענה משלושת הנימוקים שלהלן:

אא)       עדיפות הממשכן מכוח זכות קניין שביושר תוצרת הארץ, זכות מעין קניינית של "משכון מן היושר"/"משכנתא מן היושר" הגוברת על העיקול - בית המשפט מציין את הלכת בוקר (בר"ע 178/70 בוקר נ' חברה אנגלו ישראלית בע"מ , פ"ד כה(2) 121) אשר נהפכה בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב , פ"ד נג(4) 199 (להלן: " הלכת אהרונוב" או " פס"ד אהרונוב"):